<h1>מעשה הגאונים סימן י"ד</h1>
<h2>דף סז:</h2>
וששאלת' נותן טעם לפגם מהו הכי הילכתא בנותן טעם לפגם מותר ותנן נמי יין נסך שנפל על הענבים וגו' מעשה בבייתוס בן זונן וג' ומקשינן מעשה לסתור ומתרצינן חסורי מחסרא והכי קתני נותן טעם לפגם מותר ומעשה נמי בביתוס בן זונן שהביא גרוגרות בספינה ושברה חבית של יין ונפל על גביהן (ונפל) ובא מעשה לפני חכמים והתירו (ה)[ד]יין על גבי גרוגרות נותן טעם לפגם הוא. זה הכלל כל שאין בהנאתו בנותן טעם לשבח מותר כגון חומץ שנפל לתוך גריסין דהוי נותן טעם לפגם ואמ' ר' יהודה אמ' שמואל לא שנו אלא גריסין רותחין דהוי נותן טעם לפגם וכן כי אתא רב(א)[ין] אמ' ר' יוחנן לא שנו וגו' ואמר ר' כהנא מדברי כולן נלמד נותן טעם [לפגם] מותר ואעפ"י דפליגי ר' מאיר ור' שמעון הא אמרינ' ר' מאיר ור' שמעון הלכה כר' שמעון ור' שמעון קא' נותן טעם לפגם מותר דקאמ' לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלא פגמא ואמר רבא הילכתא נותן טעם לפגם מותר ועוד אשכחינן דר' עקיבא נמי סבירא ליה נותן טעם לפגם מותר כדאמ' [פסחים מ"ד ע"ב] ור' עקיבא כר' חייא דאמ' לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלאו נותן טעם לפגם הוא, ורבנן נמי לא פליגי עליה אלא בגיעולי גוים אבל בשאר נותן טעם לפגם מודו ליה דמותר. ושלש (ד)מחלוקות בדבר בין במסכת פסח ובין (יבין) במסכת ע"ז דר' מאיר סבר נותן טעם לפגם אסור וכל שכן גיעולי גוים דקאמ' אפילו קדירה בת יומא אי אפשר דלא פגמא פורתא ואפי' הכי אסר רחמנא ור' עקיבא ור' שמעון סברי גיעולי גוים מותרין דלא אסרה תורה אלא בקדירה בת יומא דלא נותן טעם לפגם הוא וכל שכן בנותן טעם לפגם בעלמא דמותר ורבנן דפליגי עליה דר' עקיבא סברי גיעולי גוים אסורין ונותן טעם לפגם בעלמא מותר דאמרי' משרת וכל משרת ליתן טעם כעיקר ומותר. ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ולא ילפי מגיעולי גוים דהאי דכת' [במדבר ל"א] כל [דבר] אשר יבא באש וגו' חידוש הוא דהא בעלמא כל נותן טעם [לפגם] מותר דגמרינן מנבילה והכא בגיעולי גוים אסור דאפילו קדירה בת יומא אי אפשר דלא פגמא פורתא ואפילו (ד)ר' עקיבא ור' שמעון [ד]שרו בגיעולי גוים לא שרו אלא בדיעבד אבל לכתחילה אסור. והלכה כר' עקיבא מחבירו ולא מחביריו לפיכך אין כח להתיר בגיעולי גוים, הויין דברים המותרין ואחרים נוהגין בהן איסור ואין אתה יכול להתירן בפניהם הילכך בנותן טעם לפגם בעלמא דיעבד אין לכתחילה לא אבל בגיעולי גוים אפילו דיעבד א(מ)[ס]רינן אפי' לר' עקיבא ור' שמעון הואיל וכבר נהגו בהן העם איסור וכל שכן רבנן דפליגי עליה דר' עקיבא.
